העמותה הישראלית להתפתחות הילד ושיקומו




הצטרפו אלינו!

        

 

דף הבית >> מידע להורים >> נושאים כלליים >> תרומתם של בעלי חיים להתפתחות הילד בראי תיאוריות התפתחותיות

תרומתם של בעלי חיים להתפתחות הילד בראי תיאוריות התפתחותיות

 
שירה הלמן - מטפלת בעזרת בע"ח בפרט ובמשפחה
התמחות בפסיכותרפיה ממוקדת טרומה
M.A. בחינוך מיוחד, מרצה במכללות לחינוך
 
פעילות הגומלין בין סביבה ותורשה מהווה מסגרת כללית להבנת ההתפתחות, אולם ההבנה כיצד בדיוק מתרחשת פעולת גומלין זו הביאה להתפתחותן של מספר תיאוריות התפתחותיות הנעות סביב צירים מקבילים אך שונים.
מאמר זה מתייחס לשתי תיאוריות מתוך הציר החברתי-רגשי, ומוסיף את ההיבט של תרומתם של בעלי חיים להתפתחות בציר זה.
 
התיאוריה הראשונה אליה נתייחס הינה גם המוקדמת יותר מבין השתיים, התיאוריה החברתית של אריק אריקסון (1902-1994). אריקסון מתווה שורה של שלבים מובחנים, השונים מבחינה איכותית, אותם עוברים בני האדם בסדר מסוים, הוא מייחס תפקיד מכריע לרגשות וליחסים החברתיים בכל שלב ושלב. בכל שלב מתמודד האדם עם סוגיה התפתחותית מסויימת אותה הוא פותר בדרכו (סרוף, קופר ודהארט, 2004). אריקסון רואה ב"משבר התפתחותי" שבכל שלב אתגר מיוחד הטומן בחובו הזדמנויות לצמיחה.לכל שלב ישנם פתרונות שונים, בתנאים טובים יותר יהיה הפתרון אדפטיבי ובתנאים טובים פחות עלולה להופיע תגובה רגרסיבית. אריקסון מדגיש כי האדם מסוגל להתמודד עם האתגר ההתפתחותי שבכל שלב בעזרת כוחות ה'אני' העומדים לרשותו (סולברג, 2007). פתרון של שלב אחד עשוי להשפיע על התמודדות האדם עם הסוגייה בשלב הבא. 
 
התאוריה השניה, מאוחרת יותר, הינה פסיכולוגיית העצמי(self psychology) שייסד היינץ קוהוט (1913-1981).  קוהוט מעולם לא הגדיר במדויק את המונח "עצמי". מושג העצמי מתייחס לאישיות כולה, למכלול התפקוד הנפשי, לעצמי גופני, וכן למרכיבים מוגדרים יותר, כגון ייצוגו של האדם בעיני עצמו. 
 
בעת יחסיו הראשונים של הילד עם סביבתו אין הוא תופס את האחר, האובייקט, כנפרד ממנו אלא כחלק אינטגראלי מחיי הנפש שלו. האובייקט ממלא בשביל המערך הנפשי של הילד פונקציה של הבטחת המשכיות העצמי שלו. ההורים נתפסים כמוותרים על עצמם ומצטרפים באופן מוחלט לתינוק לסיפוק צרכיו. עם התפתחות העצמי, משתנים האובייקטים אך הצורך של העצמי ביחסים עם זולת עצמי (SELFOBJECT) אינו חדל לעולם. הזולת עצמי הופך לחוויה הנחווית עם האחר, הממלא בעבור הנפש תפקידים של האובייקט הראשוני בילדות. הצורך של האדם שיקשיבו לו, ויתנו לו מקום בו הוא וצרכיו הם המרכז, נשאר כל חייו. צורך זה משאיר את העצמי פגיע תמיד ועל כן זקוק תמיד לקיומו של זולת עצמי. העצמי יכול לשמר את תחושת האחדות, הכוח וההרמוניה, אם בכל שלב של החיים יקבל מן הסביבה תגובות של זמינות וקבלה, שהם תנאים חיוניים לקיום נפשי. כדי שהעצמי ירגיש שמור, ללא סכנת התפוררות והתפרקות, הוא זקוק לחוויה שהוא יודע מה עובר עליו, שיש הגיון במה שהוא עושה.
זולת עצמי מספק לנו :
 
  • ביטחון והגנה – דמות מוגדרת ויציבה, שלא מתפרקת ונבהלת מצרכי העצמי.
  • נראות – דמות שרואה את השינויים הדקים במצב העצמי, שרואה את הפרטים הקטנים
  • ארגון ומשמעות – נוכחות מפרשת ומארגנת את מה שקורה לעצמי
  • דמיון ושייכות- נורמליזציה של התופעה, תחושת שייכות שמה שעובר על העצמי מתאים לגיל, מצב, וכד'
  • מיוחדות – נוכחות שמדגישה את הטוב והייחודי שבי, שמחזקת את העצמי ויכולותיו.
 
העצמי מתפתח בשני צירים מקבילים : ציר האמביציות וציר האידיאלים.
בציר האידיאלים העצמי זקוק להורה כזולת עצמי מרגיע ומנחם, ומספק תסכול אופטימאלי (תסכול שהילד יכול לעמוד בו וללמוד דרכו את הגבולות והכללים).
בציר האמביציות העצמי זקוק לשיקוף של העצמי כגרנדיוזי, להערצה, זמינות וקבלה הנותנים תוקף ואישור לעצמי המתפתח וע"י זה דוחף את העצמי להגשים שאיפות ולהתקדם.
 
להלן טבלאות המסכמות את התיאוריות הנ"ל וכיצד בעלי חיים עשויים לסייע להתפתחות טובה יותר:
 
 

אופנהיימר, א. (2000). היינץ קוהוט. ת"א: "תולעת ספרים".
סולברג, ש. (2007). פסיכולוגיה של הילד והמתבגר. הוצאת מאגנס האוניברסיטה העברית ירושלים. פרק 2.
סרוף, א. קופר, ר. ודהארט, ג. (2004). התפתחות הילד טבעה ומהלכה. האוניברסיטה הפתוחה. פרק 1. 
Baker, H. S. & Baker, M. N. (1987). Heinz Kohut’s Self Psychology: An Overview.  American Journal of Psychiatry, 144(1), 1-9.
 
Bookmark and Share
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...



מוקסו מבדק ADHD