העמותה הישראלית להתפתחות הילד ושיקומו




הצטרפו אלינו!

        

 

דף הבית >> מידע להורים >> בעיות שפה ותקשורת >> דיספרקסיה ורבלית

מהי דיספרקסיה ורבלית?

Guild, A.S., & Vail, T. (n.d.). "What is Developmental Apraxia of Speech” Handout. In Can We Talk? Retrieved August 21, 2012, from www.tayloredmktg.com/dyspraxia/index.shtml
תורגם ונערך ע"י צוות קלינאיות תקשורת במכון להתפתחות הילד של קופ"ח מאוחדת ברחובות.
 
הפרעה שפתית הפוגעת ביכולת הילד להפיק דיבור. מדובר בקושי למקם באופן עקבי את איברי ההיגוי להפקת צלילי דיבור ולצרפם להברות ומילים. לעיתים קרובות הילד מסוגל להפיק צליל או מילה בזמן מסוים, אך לא יהיה מסוגל לומר זאת שוב כשהוא רוצה (כלומר, נשמע שיבושים בלתי עקביים). כיום לא ידוע מהו בדיוק הליקוי או מה גורם לו. 
 
אצל ילדים צעירים עם דיספרקסיה, מגוון צלילי הדיבור מצומצם. זה אומר שהילד משתמש במעט צלילים באופן אוטומטי, ולכן שכיח לראותו משתמש בהברה פשוטה (כגון: "דה") המסמלת כמעט כל דבר. במידה ולילד יש מספר עיצורים שונים, המאפיין העיקרי יהיה חוסר עקביות. יתכן שיצליח להגות ב, כחלק מהמילה "אבא", אבל לא יצליח להפיק אותו במילה אחרת כמו "בלון".
 
יתכן והילד מסוגל לומר מילים בודדות וקצרות באופן תקין, אך כאשר הוא משתמש ברצף של שתיים-שלוש מילים, הוא משמיט חלק מהמילה. חוסר העקביות יכול לגרום לבלבול הן אצל הילד והן אצל ההורה. הילד לומד שאינו יכול לסמוך על עצמו שיוכל לתקשר ולהעביר את רעיונותיו בצורה טובה, ויתכן שההורה יתחיל לתהות אם ילדו סתם "עצלן". באופן כללי ניתן לומר שככל שהמבע ארוך יותר כך הדיוק נפגע. 

חרדה עלולה להשפיע על יכולת הילד לדבר בצורה טובה. יתכן והילד יוכל לומר מילה או מבע בצורה טובה במצב רגוע, אך כשהוא "עומד על הבמה" ומתבקש- "תגיד לסבתא..." התכנון המוטורי הנדרש לאמירת המילה או המבע אינו נגיש, והילד נכשל.
 
פעמים רבות הורים מתארים כי הילד "איבד מילים", כלומר מילים שאמר בעבר כבר אינן נאמרות. זוהי דוגמא נוספת לכך שהתוכנית המוטורית למילה זו אינה זמינה לילד.
חשוב לפנות לטיפול קלינאית תקשורת מוקדם ככל האפשר. יש להבין כי הטיפול אינו מהווה "תיקון מהיר". רוב הילדים הדיספרקסים יהיו בטיפול ממושך, אך עם זאת רובם יתקשרו לבסוף באופן מילולי ותקין (למעט מקרים בודדים של אפרקסיה, בה לא ניתן להפיק דיבור ויש צורך בתקשורת תומכת וחליפית). 
 
מה ניתן לעשות בבית?
  • חשוב ביותר לגרום לילד לחוש ביטחון כלפי דיבורו וכלפי עצמו. קבל את כל מה שילדך מביע, שבח אותו על הניסיון, ואל תדרוש תיקון. אם הגה באופן משובש, אל תאמר "טעית", אלא חזור על דבריו בהגייה מדויקת. הדבר מאפשר לתת חיזוק חיובי לניסיון התקשורתי של הילד ולנכונות המסר, וכן, נותן לך הזדמנות להדגים היגוי תקין. זכור כי אין לו שליטה עקבית על דיבורו, ויתכן שישבש את המילה, למרות רצונו ולמרות שאמר אותה נכון קודם.
     
  • זכור כי לדיספרקסיה השפעה הרבה יותר גדולה על הדיבור הרצוני היצירתי מאשר על דיבור אוטומטי. חיוני להקטין למינימום את הלחץ התקשורתי המופעל עליו. פעולות דיבור אוטומטיות מומלצות מאוד. לדוגמא: שירים (כגון: "לדוד משה היתה חווה"), שירי משחק (למשל: "דגדוגים" של דתיה בן דור), תפילות וברכות, ודיבור חזרתי הנלווה לפעילויות היומיום (דקלום קבוע לפני השינה, שיום פריטים בתמונה או בחדר: "הנה כלב, ועוד כלב, ועוד כלב"). אל "תעשה עניין" מכל פעם שהילד מצטרף או לא מצטרף לדיבור, חשוב לתת לו סביבה תומכת ומספיק זמן להצטרף לפעילות.
     
  • במידה ואתה מבין את דברי הילד, אל תהסס לשמש לו כמתרגם לסביבתו, הדבר ייתן לילד תחושת ביטחון והצלחה תקשורתית. 
     
  • השתדל להימנע מ"תרגולי דיבור" בבית לפני תחילת הטיפול השפתי. תרגול ללא הדרכה יכול להוביל לתסכול הן מצד ההורה והן מצד הילד. 
     
  • הימנע ממצבי מאבק  בהם נדרש הילד לומר מילה בטרם יוכל לקבל מה שהוא רוצה. התניה של קבלת דבר מה בדיבור- אינה מועילה ואף מגבירה את התסכול של הילד.
     
  • לילדים עם דיספרקסיה יש בדרך כלל הבנה טובה, והקושי בדיבור גורם תסכול רב. הנאה מתקשורת והפחתת התסכול חשובה ביותר. התקשורת של כולנו מורכבת גם משפת גוף, הבעות פנים וג'סטות. כאשר קשה לדבר, חשוב להיעזר בכל דרך, בג'סטות, בסימנים או בתמונות. הדבר מאפשר לילד לחוש הצלחה במה שנכשל בו קודם, בהעברת המסר התקשורתי והשתתפות בשיחה. 
השימוש בג'סטות יחד עם דיבור, נמצא כתומך ומקדם את הפקת הדיבור עצמה אצל ילדים. שימוש בג'סטות ותמונות חשוב במיוחד, אם לא ניתן כלל להבין את דיבורו של הילד. 
חשוב לדעת, כי כל אמצעי תקשורת שייבחר עבור הילד, לא ימנע ממנו לדבר, אלא להפך, יעודד וישפר את הפקת הדיבור. הילד יעדיף תמיד את הדיבור, ברגע הראשון בו יוכל לעשות זאת, יפסיק להסתמך על אמצעי התקשורת האחרים. החשוב הוא שהילד ידע כי אנו מעריכים את מה שיש לו לומר, לא חשוב איך אמר זאת!
 
באופן כללי, רצוי להימנע מהעברת ביקורת או תיקון ישיר של דברי הילד, ומהעמדת הילד "על הבמה". במקום זאת יש להשתדל להיות תומך ככל הניתן, כדי ליצור אצל הילד הערכה עצמית ואוירה חיובית, בה יוכל לתרגל את הדיבור וליהנות מתקשורת. יש לעודד את הילד להשתמש בכל דרך אפשרית, כמו ג'סטות, סימנים, תמונות או הצבעה להבעת רצונותיו. אין להעמיד פנים שהבנו אותו אם אין זה כך. עליו לדעת שהמסר שלו חשוב לנו מאוד, ולא האופן בו העביר אותו.  
 
הורים המעוניינים לקבל מידע נוסף באנגלית יוכלו למצוא מידע רב באתרים הנ"ל:
 
Bookmark and Share



מוקסו מבדק ADHD