העמותה הישראלית להתפתחות הילד ושיקומו




הצטרפו אלינו!

        

 

דף הבית >> מידע להורים >> הכנה לכיתה א' >> היבטים רגשיים במעבר לכיתה א

היבטים רגשיים במעבר לכיתה א'

יעל עמית-פסיכולוגית התפתחותית
 
 
כניסה של ילד לכיתה א' מהווה ציון דרך משמעותי בחיי הילד ומשפחתו.
המעבר מהמסגרת הגנית למסגרת בית הספר הוא סוג של מעבר לבגרות, ומצופה מהילד להפוך מילד גן "שרק משחק" לילד בוגר שמסוגל להתמודד עם דרישות המערכת.
בדומה ל"טקסי מעבר" שונים יש לשינוי הזה מועד מוגדר והילד עובר אותו כחלק מקבוצת הגיל שלו. התינוק הופך לפעוט בקצב שלו, אבל ילד הגן הופך לילד בית הספר בראשון לספטמבר בשנה בה הוא עולה לכיתה א', יחד עם כל שכבת בני גילו. אומנם בשנים האחרונות מקובל שבגן החובה נעשית הכנה רבה לקראת כיתה א' – אך עדיין המסגרת שונה, הדרישות גדולות יותר, וההתרגשות לקראת העלייה לכיתה א' רבה. 
 
כדי שילד יוכל להשתלב בצורה טובה במסגרת בית הספר הוא צריך להיות בעל יכולות התפתחותיות מסוימות: עליו להיות מסוגל לשבת, להקשיב ולהתרכז לפרקי זמן לא קצרים; הוא צריך להיות מסוגל לקבל עליו אחריות אישית ומשמעת עצמית ולהכין את מטלות שיעורי הבית כשאינו נמצא במסגרת הכיתה ופיקוח המורה, ועם זאת גם לדעת לקבל סמכות ולשמור על גבולות; להיות מספיק בטוח בעצמו כדי להשתלב בחברה חדשה, שיש בה אלמנטים של תחרותיות והישגיות שבאים לביטוי בין השאר במבחנים ובציונים; לא תמיד יצליח ויאלץ להתמודד גם עם תסכולים ואכזבות, דחיית סיפוקים וקביעת מטרות לטווח ארוך.
למרות שמדובר בתהליך הבשלה התפתחותי טבעי, היכולות האלה אינן נוצרות יש מאין ביום הכניסה לכיתה א'. אם לא ניתן לילד הזדמנויות מגיל צעיר לעצמאות ואחריות, התמודדות עם אכזבה וכישלון בעזרת תמיכה מתאימה, השתלבות עם חברים, קבלה של גבולות – לא נוכל לצפות שכל אלה יהיו ברשותו עם הגיעו לכיתה א'.
עם זאת חשוב גם לזכור שלא מדובר ביכולות של "שחור ולבן''. אותו הילד יכול להיות מסוגל לשבת ולהקשיב ולהכין שיעורים, אבל יתקשה יותר בתחום החברתי או בהתמודדות עם כשלון. ואותו הילד יכול בתקופה מסוימת לגלות יותר בגרות ואחריות ובתקופה אחרת פחות – מפני שמדובר בתהליכים דינמיים שמושפעים גם מגורמים משפחתיים וסביבתיים שונים
 
בעיניו של הילד הכניסה לכיתה א' מהווה "תעודת בגרות", חותמת על כך שהוא מספיק בוגר, "כמו כולם", ומתקבל למועדון היוקרתי של ילדי בית הספר, שיש להם עניינים שנראו בעיניו תמיד חשובים ומעניינים יותר.
אבל בצד ההתרגשות והשמחה, יש גם לא מעט חששות. איך תהיה המורה? האם היא תאהב אותו? האם הוא יאהב אותה? איך יהיו החברים? עם מי ישחק בהפסקות? מה יעשה אם פתאום יצטרך לצאת לשירותים באמצע השיעור? אולי יהיה לו קשה? מה יעשה אם לא יבין את מה שאמרה המורה – לשאול ואולי יחשבו שהוא טיפש? לא לשאול ולא להבין?
הילד שעולה לכיתה א' ניצב בפני הלא ידוע מבחינות רבות, ובמצב של חוסר וודאות מתעוררת לעתים חרדה. ילדים יכולים לבטא את חרדתם בנסיגה להתנהגויות ילדותיות יותר, בפחדים קונקרטיים (פחד מכלב, פחד מחושך) בקשיי פרידה מוגברים ועוד.  
בעיניו של ההורה הכניסה של הילד לכיתה א' מעוררת רגשות מעורבים. גם ההורים, כמו ילדם, מרגישים שמחה וגאווה על "ההתקדמות בסולם הדרגות", ההוכחה לכך שהילד גדל והתפתח כראוי. אבל כשהם מתבוננים בילד הניצב בהתרגשות בפני שלב חדש בחייו, הם זוכרים גם את עצמם ואת הקשיים עמם הם התמודדו והיו רוצים לחסוך מילדם, והם חווים גם עצב על התינוק שהפך לפעוט ונעשה ילד ובקרוב יהיה מתבגר ו..בסופו של דבר יפרוש כנפיים ויעוף מהקן. הורים רבים מזדהים עם הילד וחווים את הצלחותיו וכישלונותיו כאילו היו שלהם, באופן שעלול להעמיס על הילד מטען ציפיות כבד שהוא חש שאינו יכול למלא.
גם ההורים מתמודדים עם חוסר וודאות. מי תהיה המורה? האם תהיה טובה לילדם? האם הוא יסתדר עם חבריו?  האם יהיה תלמיד טוב? האם ידעו הם כיצד לעזור לו כשיתקל בקשיים?
 
בסופו של דבר היום הגדול מגיע, וכל ילדי כיתה א' והוריהם איתם מגיעים מצוחצחים, נרגשים ומצוידים במצלמות למעמד המרגש של קבלת ילדי א' החדשים.
החיוכים והדמעות מסתירים מאחוריהם גם הרבה חששות, תקוות, ציפיות וחלומות.
 
שיהיה בהצלחה!!
Bookmark and Share



מוקסו מבדק ADHD