העמותה הישראלית להתפתחות הילד ושיקומו




הצטרפו אלינו!

        

 

דף הבית >> ארכיון כנסים >> כנס העמותה להתפתחות הילד2012 >> תקצירים ומצגות מכנס העמותה 2012 >> מושב 8 תגליות וחידושים בהפרעות תנועה ובעולם הרפואי >> הפרעות תנועה הנובעות מטיפול תרופתי בחוסמי דופאמין בילדים

הפרעות תנועה הנובעות מטיפול תרופתי בחוסמי דופאמין בילדים

ד"ר מיכאל רוטשטיין
מ"מ מנהל המכון להתפתחות הילד 
מנהל השירות להפרעות תנועה בילדים, היחידה לנוירולוגית ילדים
המרכז הרפואי תל אביב 

 
רקע:
השימוש בתרופות ממשפחת חסמי הרצפטור לדופאמין ("נוירולפטיקה") – dopamine receptor blocking agents- DRBA נפוץ בקרב ילדים ומתבגרים הסובלים מהפרעות התפתחות, התנהגות או תקשורת. תופעות לוואי מדאיגה מטיפול כרוני ב DRBA הינה הופעת הפרעות תנועה מתמשכות – Tardive syndromes (TS), הכוללות בין השאר תסמונת טרדיבית "קלאסית" -  oral-buccal-lingual (OBL) dyskinesia, דיסטוניה ((tardive dystonia, אי שקט מתמשך- ((tardive akathisia, כוריאה, טיקים ותופעות נוספות האופייניות יותר בילדים - withdrawal emergent syndrome (WES) . תופעות אלו עלולות להתמיד ואף להחמיר גם לאחר הפסקת הטיפול התרופתי ב DRBA. תופעות אלו תוארו בהרחבה יתרה במבוגרים. באופן מסורתי, נחשבו ילדים כעמידים בפני תופעות אלו. יתרה מכך, DRBA מדור חדש נחשבות כתרופות נוירולפטיות "אטיפיות" ונטולות סיכון לפיתוח תופעות לוואי אלו. ואולם, מחקר מועט נערך בעבר על אופי ושכיחות התופעה בילדים והנושא מסוכם בתיאורי מקרים בודדים. ישנה חשיבות רבה בהעלאת המודעות בקרב המטפלים בילדים לגבי קיום תופעות לוואי אלו ולגבי צורת הטיפול בהן. 
 
מטרה:
לתאר את הספקטרום הקליני של TS בילדים ומתבגרים.
 
שיטה: 
מחקר רטרוספקטיבי שבוצע בבית החולים קולומביה בניו יורק, במרכז שלישוני המתמחה בטיפול בהפרעות תנועה במבוגרים ובילדים. המחקר כלל מעבר על תיקים רפואיים של ילדים ומתבגרים (עד גיל 19) שאובחנו עם TS.
 
תוצאות:
מתוך 20 ילדים ומתבגרים שזוהו עם תסמונות טרדיביות, 13 היו בנים. הגיל בזמן הופעת הסימנים הראשונים היה 13.5±4.5 שנים (טווח – 4.7 ועד 19.9 שנים). תופעות טרדיביות כללו אקטיזיה (50% מהילדים), דיסטוניה (45%), OBL dyskinesia (35%), WES (30%) וכוריאה (20%). למחצית מהילדים היו יותר מתופעה אחת. ל 75% מהילדים היתה אנמנזה התפתחותית שאיננה תקינה. האבחנות ההתפתחותיות השכיחות ביותר היו PDD (55%) ו- ADHD (50%). האינדיקציות לטיפול ב DRBA היו התנהגות אגרסיבית (60%), היפראקטיביות (45%), טיקים (35%) והפרעות mood (25%). מחצית מהילדים היו חשופים ליותר מ DRBA אחד. Risperidone היה הגורם לתופעה ב 55% מהילדים, haloperidol ב 30%, aripiprazole ב 20%, pimozide ב 10%, chlorpromazine ב 10% ו olanzapine ב 5%. משך החשיפה לתרופה לפני הופעת TS נע בין 3ח' ל 8 שנים (ממוצע – 32ח). בשישה חולים עם WES התופעה חלפה לאחר 2.5ח' בממוצע. מתוך 14 החולים הנותרים, ל 12 היו תסמינים מתמשכים לאורך כל תקופת המעקב, מ 9ח' ועד 10 שנים. שיפור משמעותי ניצפה רק ב 40% מהחולים למרות טיפול. טיפול כלל הפסקת התרופה, תרופות סימפטומטיות (BDZ, אנטיכולינרגים), dopamine depleting agents, ולעיתים החזרת הטיפול ב DRBA. 
 
לסיכום:
תסמונות טרדיביות אכן קיימות בילדים. גם DRBA מדור חדש עלולות לגרום לתופעות אלו. חלק מהתופעות הקיימות בילדים כגון WES הינן תחומות בזמן ויחלפו מאליהן. לחלק ניכר מהילדים ישנם תסמינים המתמשכים לאורך שנים רבות וגורמים לקשיי תפקוד משמעותיים. 
Bookmark and Share



מוקסו מבדק ADHD